יום שתיית היין- 18 בפברואר

ה-18 בפברואר הוא יום שתיית היין הלאומי בארה"ב.
מטרתו של יום שתיית היין היא להפיץ את האהבה והבריאות שהיין מביא.
היין ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה, בדת ובמערכות יחסים.

היין הוא חלק מטקסים דתיים רבים. באירועים חברתיים היין משמש פעמים רבות לשבירת הקרח וחימום האווירה. היין מסמל גם חלק מברכה, ובפעמים רבות כשמברכים מרימים כוסית יין ומברכים "לחיים".
חוץ מהיתרונות החברתיים שלו, היין נחשב למשקה בריא והקרדיולוגים אומרים ששתייה של כוס יין ביום בריאה ללב. 
היין הוא משקה אלכוהולי שמיוצר לרוב מענבים, בתהליך תסיסה אלכוהולית, כאשר הסוכר שבענבים הופך לאתנול באמצעות שמרים. יין שאינו מיוצר מענבים (כמו משקה אלכוהולי מפסיפלורה, רימונים או הדסים) נקרא שיכר.
מי המציא את היין ומתי?
ידוע שהיין היה קיים מימי קדם, אבל לא מי המציא אותו. הממצאים הארכיאולוגיים העתיקים ביותר שמעידים על ייצור יין הם כדי חרס לשמירת יין בני 8,000 שנים שנמצאו באתר בשולאברי שבגאורגיה. 



לכבוד יום שתיית היין, קבלו כמה עובדות מרתקות עליו:



המדינה ששותה הכי הרבה יין אדום היא סין, שבה התושבים קנו בשנת 2013 155 מיליון ארגזים שבהם 9 ליטרים של יין אדום. הצרפתים לעומת זאת נמצאים במקום השני עם 150 מיליון ארגזים. היין האדום פופולרי במיוחד בסין בגלל שהצבע האדום נחשב לצבע שמביא מזל. הצבע והעובדה שהיין האדום נחשב לבריא, מעודד את הסינים לקנות ולשתות עוד ועוד יין אדום. 
במקום השלישי ברשימת צרכני היין הגדולים נמצאת פורטוגל ואיטליה נמצאת רק במקום הרביעי.
בארה"ב צרכני היין הגדולים נמצאים בקליפורניה, ניו יורק ופלורידה.
המדינה שבה שותים הכי הרבה יין יחסית למספר התושבים היא הותיקן, שבה הצריכה של היין היא 74 ליטר לנפש בשנה, כלומר בערך 99 בקבוקים.

היין האדום מכיל נוגדי חמצון רבים מועילים כגון פוליפנול ורזברטרול שיש להם תכונות המגנות על הלב ומונעות סרטן. קליפת הענבים עשירה במיוחד בנוגדי חמצון. היין האדום מכיל יותר נוגדי חימצון מאשר היין הלבן מכיוון שהוא מותסס ביחד עם קליפת הענבים. מחקרים מראים שיין לבן לא רק שפחות מועיל במניעת מחלות, אלא שהוא עשוי אפילו להגביר מעט את הסיכון לחלות בסרטן, במיוחד במערכת העיכול.

היין משפר את חיי המין. כאשר שותים יין בקביעות, זה יכול להגביר את החשק המיני. מחקר איטלקי הראה שנשים ששותות מדי יום 2 כוסות יין, נהנות יותר ממין מאשר נשים שאינן שותות יין בכלל.




שמות היינות המיוצרים באירופה נקראים על פי המוצא הגיאוגרפי שלהם. לדוגמא, יין הבורדו מיוצר באזור בורדו שבצרפת. 
היינות שהם לא מאירופה כמעט תמיד נושאים את השם של זני הענבים - למשל יין הקברנה סוביניון מקליפורניה.

היין קיים בהיסטוריה כ-6,000 שנים. שרידים קדומים של יין התגלו באיראן, מראשית התקופה הניאוליתית (8500-4000 לפני הספירה). העדות הקדומה ביותר של גפנים שטופחו נמצאה בגאורגיה, משנת 7000-5000 לפנה"ס. מאמינים שההתססה של היין מקורה בטעות. השמרים באו בטעות במגע עם הענבים המאוחסנים במיכלים, והפכו את הסוכרים של הענבים לאלכוהול. אמנות עשיית היין המעודן יותר הגיעה מאוחר יותר, על ידי המצרים, והתפשטה ברחבי מדינות הים התיכון על ידי היוונים. הרומאים הפכו את היין לפופולרי בכל רחבי אירופה והספרדים ואירופאים אחרים לקחו את היין אל העולם החדש (אמריקה), אל אוקיאניה (אוסטרליה, ניו זילנד והסביבה) ודרום אפריקה.

oenophobia- יונופוביה, הוא פחד מיין.

בישראל נפוץ גידול גפני יין ברמת הגולן, בגליל העליון, בשפלה, בהרי יהודה, בשומרון, ברמת ערד ולאחרונה גם באזורים מסוימים בהר הנגב.


הוסף רשומת תגובה

0 תגובות