חודש הגאווה נחגג בכל חודש יוני לזכר מהומות סטונוול שאירעו בשנת 1969 במנהטן והציתו את המאבק למען זכויות הלהט"בים והמלחמה בבושה שהחברה מייחסת למי שאינו הטרוסקסואל.
במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים ולפני כן, מעולם לא דובר על הרעיון של להיות הומוסקסואל בפומבי ונושא זה היה טאבו. בחברה האמריקאית היה לחץ חברתי שגרם לראות בהומוסקסואלים סוטים ובעלי הפרעה נפשית והמערכת החוקתית היתה הומופובית בהתאם. עד לשנות ה-1960 יחסי מין בין גברים, גם אם היו בהסכמה, נחשבו לעברה פלילית שדינה מאסר במדינות ארה"ב.
היו מדינות שבהן אנשים שנאשמו בעבירות מין הומוסקסואליות נשלחים למוסדות לחולי נפש לכל חייהם, ומדינות שבהן היה מותר למדינה לבצע בהם סירוס פיזי בכפייה. הממסד הפסיכיאטרי בארה"ב היה מנסה "לרפא" את ההומוסקסואלים באמצעות סירוס, היפנוזה, טיפולים בחשמל וניתוח אונות מוחי.
המשטרה הייתה פושטת על ברים שבהם נהגו לבלות הומוסקסואלים ועוצרת אותם. השוטרים היו מתעדים את הנוכחים בברים ומפרסמים את התמונות מאוחר יותר בעיתונים. הסיבות למעצרים על רקע הומוסקסואלי היו למשל : התנשקות, אחיזת ידיים, לבישת בגדים של בן המין האחר וכד'.
מהומות סטונוול נחשבות כנקודת ציון בתולדות המאבק לזכויות להט"ב בארצות הברית ובעולם כולו. הן מציינות את תחילת סיום התקופה שבה קיבלו לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים את עמדת הממסד והחברה שראתה בהם פרטים עם בעיה אישית, שיש להתבייש בה.
חודש הגאווה החל להיות פופולרי בשנות ה-90 וה-2000. מצעד הגאווה הראשון התקיים ביוני 1970, כשנה אחרי מהומות סטונוול. הוא אורגן על ידי ברנדה האוורד, פעילה בחזית השחרור ההומוסקסואלית שהשתתפה במהומות. המצעד החל בגריניץ' וילג' והסתיים בסנטרל פארק. השתתפו בו בין 5,000 ל-10,000 איש. מאז, בעל שנה בחודש יוני, במיוחד בסופו, מתקיימים מצעדי גאווה בערים שונות ברחבי העולם, כולל בישראל.
במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים ולפני כן, מעולם לא דובר על הרעיון של להיות הומוסקסואל בפומבי ונושא זה היה טאבו. בחברה האמריקאית היה לחץ חברתי שגרם לראות בהומוסקסואלים סוטים ובעלי הפרעה נפשית והמערכת החוקתית היתה הומופובית בהתאם. עד לשנות ה-1960 יחסי מין בין גברים, גם אם היו בהסכמה, נחשבו לעברה פלילית שדינה מאסר במדינות ארה"ב.
היו מדינות שבהן אנשים שנאשמו בעבירות מין הומוסקסואליות נשלחים למוסדות לחולי נפש לכל חייהם, ומדינות שבהן היה מותר למדינה לבצע בהם סירוס פיזי בכפייה. הממסד הפסיכיאטרי בארה"ב היה מנסה "לרפא" את ההומוסקסואלים באמצעות סירוס, היפנוזה, טיפולים בחשמל וניתוח אונות מוחי.
המשטרה הייתה פושטת על ברים שבהם נהגו לבלות הומוסקסואלים ועוצרת אותם. השוטרים היו מתעדים את הנוכחים בברים ומפרסמים את התמונות מאוחר יותר בעיתונים. הסיבות למעצרים על רקע הומוסקסואלי היו למשל : התנשקות, אחיזת ידיים, לבישת בגדים של בן המין האחר וכד'.
בגריניץ' ווילג' שבניו יורק היה בר להומוסקסואלים בשם "סטונוול אין" (Stonewall Inn). ב-28 ביוני 1969, בסביבות השעה 1:20 אחרי חצות, פשטה המשטרה על הבר ובתגובה פרצו עימותים ספונטניים אלימים בין המשטרה למבקרים בו.
העימותים המשיכו כמה לילות כמחאה על האלימות וההומופוביה שמגלה המשטרה כלפי הומואים וטרנסג'נדרים. ההתקוממות נגד המשטרה הפכה למאורגנת. ביום רביעי התקהלו בבר כ-1,000 אנשים וגרמו נזק רב לרכוש. הם חילקו לציבור עלונים שעליהם היה כתוב: "הוציאו את המאפיה ואת השוטרים מהברים לגאים!".מהומות סטונוול נחשבות כנקודת ציון בתולדות המאבק לזכויות להט"ב בארצות הברית ובעולם כולו. הן מציינות את תחילת סיום התקופה שבה קיבלו לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים את עמדת הממסד והחברה שראתה בהם פרטים עם בעיה אישית, שיש להתבייש בה.
חודש יוני הוא חודש הגאווה ברחבי העולם. בחודש זה מתקיימים מצעדי גאווה בערים רבות ומתקיימים אירועים רבים שמטרתם להעלות את המודעות לחשיבות קבלת הלהט"בים בחברה.
חודש הגאווה החל להיות פופולרי בשנות ה-90 וה-2000. מצעד הגאווה הראשון התקיים ביוני 1970, כשנה אחרי מהומות סטונוול. הוא אורגן על ידי ברנדה האוורד, פעילה בחזית השחרור ההומוסקסואלית שהשתתפה במהומות. המצעד החל בגריניץ' וילג' והסתיים בסנטרל פארק. השתתפו בו בין 5,000 ל-10,000 איש. מאז, בעל שנה בחודש יוני, במיוחד בסופו, מתקיימים מצעדי גאווה בערים שונות ברחבי העולם, כולל בישראל.
 |
| מצעד הגאווה בישראל |
 |
| מצעד הגאווה בהמבורג, גרמניה |
 |
| דגל הגאווה הטרנסג'נדרית |
 |
| דגל הגאווה |
0 תגובות