יש אנשים שחושבים שכל נושא המעקב הלך רחוק מדי בימינו. לא משנה איפה אנחנו נמצאים או מה אנחנו עושים, אם אנחנו בחוץ, במיוחד בעיר, יש סבירות גבוהה שכל מה שאנחנו עושים מצולם.
כמובן שמצלמות המעקב סייעו להפוך אינספור ערים לבטוחות יותר על ידי תפיסת פשעים שונים בווידיאו - מגניבה ועד תקיפה - ובכך אפשרו למשטרה לתפוס את הפושעים שמבצעים אותם בקלות ובמהירות יותר מאשר בלי המצלמות ולפעמים אפילו למנוע פשעים עוד לפני שבוצעו.
ובכל זאת, רבים מאיתנו לא יכולים שלא לחוש אי נוחות עם העובדה שכמעט כל מעשיהם מנוטרים, במיוחד אלה שלא היו מעלים בדעתם לבצע פשעים. חלק מהם אף מרחיקים לכת וקוראים לבטל את המצלמות שפולשות לפרטיות שכל אחד זכאי לה.
יום נפנף למצלמות המעקב (International Wave at the Surveillance Cameras Day) שנחגג בכל שנה ב-16 באוגוסט נוצר גם כדי למחות על קיום המצלמות ואובדן הפרטיות וגם כדי לצחוק קצת מהעניין. לא ידוע מי יצר את היום הזה, אבל כנראה שזה מישהו שמאד לא אהב את הרעיון של מצלמות המעקב ורצה אפילו להחרים אותן.
ההיסטוריה של מצלמות המעקב
מצלמות המעקב הראשונות נוצרו על ידי המהנדס הגרמני וולטר ברוך והותקנו על ידי חברת סימנס AG בגרמניה בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, כדי לצפות במערכת טלוויזיה במעגל סגור בשיגור רקטות V-2 מהבונקר.
בארה"ב, מערכת הטלוויזיה במעגל סגור המסחרית הראשונה, Vericon, הייתה זמינה בשנת 1949.
מערכות מעקב הווידיאו המוקדמות ביותר דרשו ניטור אנושי מתמיד מכיוון שבאותה תקופה לא הייתה שום דרך לתעד ולאחסן מידע. ואז, כאשר טכנולוגיית הוידיאו הפכה לזמינה בשנות השבעים, אפשר היה להקליט ולמחוק מידע, מה שגרם לכך שהשימוש במעקב הוידאו הפך להיות הרבה יותר מעשי ובכך נפוץ הרבה יותר.
העיר אוליאן שבמדינת ניו יורק הייתה העיר הראשונה בארצות הברית שהתקינה מצלמות וידאו לאורך רחוב העסקים הראשי שלה במאמץ להילחם בפשע בשנת 1968. כמה שנים אחר כך, בשנת 1973, הופיעו מצלמות גם בטיימס סקוור בעיר ניו יורק. בשנות השמונים החל מעקב הווידיאו להתפשט ברחבי הארץ, בעיקר באזורים ציבוריים. עסקים שהיו מועדים במיוחד לגניבה, כמו בנקים וחנויות, החלו להתקין גם מצלמות מעקב. בשנת 1998 השתמשו בעיר ניו יורק ב-3,000 מערכות טלוויזיה במעגל סגור.
כיום מצלמות מעקב משמשות גם לניטור תנועה, בטיחות תעבורה, בקרת קמעונאות, אבטחה ביתית וכמובן גם למעקב בגני ילדים, מה שהתגלה לצערנו לאחרונה כהכרחי. גם בצבא משתמשים במצלמות מעקב בגבולות ישראל ובזכותן הצליחו למנוע פיגועים וחדירות של מחבלים.
השימוש במעקב הווידיאו במקומות ציבוריים נעשה נפוץ יותר בארה"ב לאחר פיגועי הטרור ה -11 בספטמבר 2001 כדי להרתיע את מפגעי הטרור העתידיים.
גם בלונדון רבתי יש כמות גדולה של מצלמות מעקב, כאשר המספר שלהן מוערך בסביבות 500,000, ומספר המצלמות בבריטניה כולה הוא כ -4,200,000.
איך לחגוג את יום נפנף למצלמות המעקב?
כאמור, מצלמות מעקב זכו לביקורת רבה כי הן שוללות מאזרחים רגילים את פרטיותם ומאפשרות לרשויות ולממשלות שליטה רבה מדי על חייהם. עם זאת, הפוטנציאל הטוב שיש להן להועיל לחברה הוא טיעון חזק לטובתן.
ביום הנפנף למצלמות המעקב, יש לנו הזדמנות לצחוק מזה שהן קיימות וגם להצחיק את האנשים שיושבים בחדרים ועוקבים אחרי מסכי הטלויזיות במעגל סגור. ברגע שאתם רואים מצלמת וידאו במעגל סגור - נפנפו מולה לשלום. יש שרואים בזה פעולת מחאה כנגד המצלמות ויש שרואים בזה רק אתנחתא הומוריסטית קלה.
ה-16 באוגוסט הוא גם יום רכבת ההרים
כמובן שמצלמות המעקב סייעו להפוך אינספור ערים לבטוחות יותר על ידי תפיסת פשעים שונים בווידיאו - מגניבה ועד תקיפה - ובכך אפשרו למשטרה לתפוס את הפושעים שמבצעים אותם בקלות ובמהירות יותר מאשר בלי המצלמות ולפעמים אפילו למנוע פשעים עוד לפני שבוצעו.
ובכל זאת, רבים מאיתנו לא יכולים שלא לחוש אי נוחות עם העובדה שכמעט כל מעשיהם מנוטרים, במיוחד אלה שלא היו מעלים בדעתם לבצע פשעים. חלק מהם אף מרחיקים לכת וקוראים לבטל את המצלמות שפולשות לפרטיות שכל אחד זכאי לה.
יום נפנף למצלמות המעקב (International Wave at the Surveillance Cameras Day) שנחגג בכל שנה ב-16 באוגוסט נוצר גם כדי למחות על קיום המצלמות ואובדן הפרטיות וגם כדי לצחוק קצת מהעניין. לא ידוע מי יצר את היום הזה, אבל כנראה שזה מישהו שמאד לא אהב את הרעיון של מצלמות המעקב ורצה אפילו להחרים אותן.
ההיסטוריה של מצלמות המעקב
מצלמות המעקב הראשונות נוצרו על ידי המהנדס הגרמני וולטר ברוך והותקנו על ידי חברת סימנס AG בגרמניה בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, כדי לצפות במערכת טלוויזיה במעגל סגור בשיגור רקטות V-2 מהבונקר.
בארה"ב, מערכת הטלוויזיה במעגל סגור המסחרית הראשונה, Vericon, הייתה זמינה בשנת 1949.
מערכות מעקב הווידיאו המוקדמות ביותר דרשו ניטור אנושי מתמיד מכיוון שבאותה תקופה לא הייתה שום דרך לתעד ולאחסן מידע. ואז, כאשר טכנולוגיית הוידיאו הפכה לזמינה בשנות השבעים, אפשר היה להקליט ולמחוק מידע, מה שגרם לכך שהשימוש במעקב הוידאו הפך להיות הרבה יותר מעשי ובכך נפוץ הרבה יותר.
העיר אוליאן שבמדינת ניו יורק הייתה העיר הראשונה בארצות הברית שהתקינה מצלמות וידאו לאורך רחוב העסקים הראשי שלה במאמץ להילחם בפשע בשנת 1968. כמה שנים אחר כך, בשנת 1973, הופיעו מצלמות גם בטיימס סקוור בעיר ניו יורק. בשנות השמונים החל מעקב הווידיאו להתפשט ברחבי הארץ, בעיקר באזורים ציבוריים. עסקים שהיו מועדים במיוחד לגניבה, כמו בנקים וחנויות, החלו להתקין גם מצלמות מעקב. בשנת 1998 השתמשו בעיר ניו יורק ב-3,000 מערכות טלוויזיה במעגל סגור.
כיום מצלמות מעקב משמשות גם לניטור תנועה, בטיחות תעבורה, בקרת קמעונאות, אבטחה ביתית וכמובן גם למעקב בגני ילדים, מה שהתגלה לצערנו לאחרונה כהכרחי. גם בצבא משתמשים במצלמות מעקב בגבולות ישראל ובזכותן הצליחו למנוע פיגועים וחדירות של מחבלים.
השימוש במעקב הווידיאו במקומות ציבוריים נעשה נפוץ יותר בארה"ב לאחר פיגועי הטרור ה -11 בספטמבר 2001 כדי להרתיע את מפגעי הטרור העתידיים.
גם בלונדון רבתי יש כמות גדולה של מצלמות מעקב, כאשר המספר שלהן מוערך בסביבות 500,000, ומספר המצלמות בבריטניה כולה הוא כ -4,200,000.
איך לחגוג את יום נפנף למצלמות המעקב?
כאמור, מצלמות מעקב זכו לביקורת רבה כי הן שוללות מאזרחים רגילים את פרטיותם ומאפשרות לרשויות ולממשלות שליטה רבה מדי על חייהם. עם זאת, הפוטנציאל הטוב שיש להן להועיל לחברה הוא טיעון חזק לטובתן.
ביום הנפנף למצלמות המעקב, יש לנו הזדמנות לצחוק מזה שהן קיימות וגם להצחיק את האנשים שיושבים בחדרים ועוקבים אחרי מסכי הטלויזיות במעגל סגור. ברגע שאתם רואים מצלמת וידאו במעגל סגור - נפנפו מולה לשלום. יש שרואים בזה פעולת מחאה כנגד המצלמות ויש שרואים בזה רק אתנחתא הומוריסטית קלה.
ה-16 באוגוסט הוא גם יום רכבת ההרים
0 תגובות