יום אבני החן- 13 במרץ

"יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של הנערה". משפט זה שאמרה מרילין מונרו בסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות" בשנת 1953 נחרט בזכרוננו לנצח.
אבל חוץ מיהלומים יש עוד המון סוגים של אבנים טובות. יש יותר מ-130 סוגים של מינרלים בטבע שמהם מעבדים אבני חן.
יש גם אבני חן שמיוצרות באופן סינטטי במעבדה בטכנולוגיה של גידול גבישים.

משחר ההיסטוריה נמשכו בני האדם אל האבנים היפות והנדירות, עיבדו אותן ויצרו מהן תכשיטים.

בתקופת בית המקדש היו משובצות אבני חן בשניים מתוך שמונת בגדי הכהונה של הכהן הגדול שעבד את הקודש במשכן ובבית המקדש. האבנים על בגדיו נקראו אבני החושן ומספרן היה 12, כמספר שבטי ישראל: ראובן- אודם, שמעון- פטדה, לוי- ברקת, יהודה- נופך, יששכר- ספיר, זבולון- יהלום, דן- לשם, נפתלי- שבו, גד- אחלמה, אשר- תרשיש, יוסף (מנשה ואפרים)- שהם, בנימין- ישפה.

ישנם מיסטיקנים שמאמינים שלאבני חן יש סגולות ותכונות שונות ושאפשר לקרוא לאדם את עתידו באמצעותן או לטפל בבעיות ומחלות. יש המאמינים שאבנים יקרות מעניקות לאדם שמחזיק אותם כוחות או מגנות עליו.

אבן הולדת (מאנגלית birthstone) הוא כינוי לאבן חן המסמלת את חודש הלידה בלוח הגרגוריאני. מקובל לתת כמתנת יום הולדת את אבן ההולדת משובצת בתכשיט. מנהג זה מקובל בעיקר בארה"ב, אוסטרליה ותאילנד ואפילו בישראל אפשר לפגוש אותו בחנויות התכשיטים.

אבני הולדת לפי חודשים: 

ינואר- גארנט
מזוהה עם אבן הנופך, אחת מאבני החושן.

מוכרת כאבן ההתחייבות- מחזקת התחייבות ודבקות כלפי מטרה מסוימת. מסמלת כוח והתמדה.

רקע היסטורי- במצרים העתיקה האמינו שהיא סמל לחיים. בימי הביניים שימשה כתרופה לטיפול במחלות. בגלל צבעה האדמדם האמינו שהיא מרפאת דימומים וממריצה את מחזור הדם בגוף. בהודו ובפרס נחשבה הגארנט לקמיע שנלבש ע"י לוחמים כנגד הרעלה, מגפות ומכות ברק.

אמונה נוספת היא שדיוקנו של אריה המגולף באבן הגרנט, ישמור על בריאות העונד אותה ויגן עליו מפני פורענויות בדרכים. 

על פי תורת הקריסטלים, הגארנט יעילה לריפוי הרעלות, דיכאון ותת-פעילות של בלוטת התריס. היא מעוררת את המודעות לכוונות רגשיות ומשחררות עכבות מיניות. כמו כן יעילה בטיפול בכאבי גב וצוואר.

מקומות הכרייה: דרום אפריקה, אוסטרליה, ברזיל, סרי לנקה, צפון אמריקה, הרפובליקה הצ'כית, מדגסקר, הודו, אוסטרליה. 

פברואר - אמטיסט
נקראת בעברית אחלמה, אחת מאבני החושן. מקובל שמקור המילה בעברית הוא מהמילה חלום, כי הייתה אמונה שהאבן גורמת לחזיונות ולחלומות. רבינו בחיי בן אשר, שחי במאה ה-14 לספירה, סבר שמקור השם הוא מלשון החלמה וחוזק. האבן שויכה באבני החושן לשבט גד שהירבה לצאת למלחמות.

מקור השם אמטיסט הוא מהמילה היוונית Amethyst - "לא שיכור". הלוחמים היוונים נהגו לשתות יין מכוסות עשויות אמטיסט לפני הקרב, כי האמינו שחומר זה ימנע מהם להיות שיכורים. הסופר היווני פליני הצעיר, שחי במאה השנייה לספירה, טען ששורשו של השם ביוונית נגזר מצבעה הסגלגל של האבן, שדומה לצבע היין.

במצרים העתיקה היו החיילים לוקחים איתם אבני אחלמה לשדה הקרב כדי שיצילו אותם מפני המוות. 

בכנסיה הנוצרית ענדו חשמנים את אבן האחלמה המסמלת טוהר והבנה אלוהית. עד היום משובצת האמטיסט בביגוד המסורתי שלהם. 

בבית המלוכה האנגלי יש מקום של כבוד לאבן האמטיסט. אדוארד המוודה היה המלך הראשון של אנגליה שענד אותה בתקופת מלוכתו במאה ה-11. הנסיכה המלכותית שרלוט ענדה שרשרת אבני אמטיסט.  

קתרין הגדולה, קיסרית רוסיה במאה ה- 18, ענדה שרשרת אמטיסט "בוהקת בליל כמו להבה אדומה" שקיבלה מהרי האורל. 

האמטיסט הייתה האבן האהובה על הקדוש ולנטיין. טבעתו הייתה משובצת באמטיסט ועליה חרוט דיוקנו של קופידון.

על פי תורת הקריסטלים, האחלמה מאזנת את מרכזי האנרגיה של האדם ומגבירה את ההבנה הרוחנית. על פי האמונה ההודית, ביכולתה גם לסייע בפתיחת העין השלישית, העין של הנפש.

בתקופה העתיקה האמינו ביכולתה להקל על גמילה מהתמכרויות שונות כמו אלכוהול ודברי מתיקה. האמינו גם שהיא יכולה לחזק את חוכמתם ואמונתם של עונדי האבן.

סגולות רפואיות נוספות: הקלה על נדודי שינה וכאבי ראש, הגנה מפני מחלות מדבקות ומחשבות רעות.

מקום הכרייה: בתקופה העתיקה - הודו וערב הסעודית.
בימינו - ברזיל, אורוגאי, ארצות הברית, מדגסקר, הודו, רוסיה.

מרץ - אקוומרין

מקור השם (Aquamarine) במילה הלטינית "מי ים", ונגזר מצבעה התכול ירוק של האבן. 

ביהדות מזוהה האבן עם אבן התרשיש, אחת מאבני החושן של הכהן הגדול. היא משויכת לשבט אשר. שבט אשר היה שבט של איכרים שישב בצפון מערב ארץ ישראל, היום זהו אזור חיפה עד צידון. בני השבט גידלו עצי זית ולכן יוחסה להם האבן הירוקה-כחולה, המזכירה את צבע הזיתים והשמן.

תכונות וסגולות ריפוי המיוחסות לאקוומרין-

בתקופה הקדומה האמינו שהאקוומרין היא סמל לתקווה והבטחה לעתיד טוב יותר, לאהבה נצחית ולגבורה. בימי הביניים האמינו שהאבן מסייעת לראיית הנולד ולטיפול בבעיות עיניים. צבעה הפך אותה לסמל האושר והנעורים, והיא אף שימשה כקמע נגד תאונות. האקוומרין היתה ידועה גם כ"אבן חיי הנצח", ולפיכך נחשבה לאבן המביאה מזל לבעליה. בימי הביניים כונתה האבן "מראה קסומה", ומגידי עתידות השתמשו בה כדי לחזות את העתיד.

בתכשיטי בית המלוכה האנגלי משובצת אבן אקוומרין גדולה בכתר "אדוארד הקדוש", כתר ההכתרה של מלכי אנגליה.

בכתר "אדוארד הקדוש", שהוא כתר ההכתרה הרשמי של מלכי אנגליה, המשובץ ב -444 אבני חן ויהלומים, משובצת גם אבן אקוומרין גדולה. הכתר נכלל בין אוצרות תכשיטי מלכי אנגליה.  

אחד מהמקומות בהם נכרית האקוומרין הוא רוסיה, והאבן היתה חביבה במיוחד על הקיסרית יקטרינה הגדולה, מלכת רוסיה במאה ה-18.

נפוליון בונפרטה הולבש בגלימה שבאבזמה שובצו אבני אקוומרין, בטקס הכתרתו בשנת 1804. 

מקומות הכרייה: ברזיל, רוסיה, מדגסקר, ארה"ב, אפגניסטן, זמביה. 

אפריל - יהלום

היהלום הוא החומר הקשה ביותר בטבע. שמו בעברית מרמז על קשיותו.

היהלום מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים בהקשר של אבני החושן של הכהן הגדול, אך לא ברור אם האבן שעליה מדובר היא אותה האבן שאנחנו מכירים כיהלום בימינו. היהלום מיוחס לשבט זבולון.
באנגלית מקור המילה Diamond הוא מהמילה היוונית אדאמאס (Adamas), שפירושה "בלתי ניתן להכנעה". גם כאן מרמזת המילה על קשיותה של האבן.
בשנת אלף לפני הספירה, הנסיך ההודי דרווידיה ענד יהלומים כי האמין שהם יעזרו לו לחיות לנצח.
מלכי אירופה בתקופות שונות נהגו לשבץ את היהלום בכתר המלוכה מתוך האמונה שמי שעונד יהלום מושפע מכוחו.
המלך לואי השלושה עשר, שמלך בצרפת במאה ה-17, חוקק חוק שמתיר למלכים בלבד לשאת יהלומים.
היהלום הוא בעל מקדם שבירה גבוה, שקיפות מצוינת, בעל תכונת מוליכות חום גבוהה מאד, בעל מקדם התפשטות נמוך, היהלום אדיש מבחינה כימית, אינו מוליך חשמל ולכן מבודד מצוין, זורח באור אולטרה סגול.

צבעו של היהלום הוא שקוף, צהוב, חום, ורוד, ירוק, כחול או אדום

באיטלקית קרוי היהלום בשם "אמנטה-דה-דיו", שפירושו "המאהבת של אלוהים". יתכן וזו הסיבה שיהלום הוא האבן המועדפת לטבעת נישואין.
עד היום מאמינים שיהלום שניתן במתנה לאישה מעורר את אהבתה וממיס את ליבה, וכך משקם יחסים מתוחים. מנהג נפוץ הוא הצעת נישואין עם טבעת יהלום כמתנה.  

מקומות הכרייה: 

מכרות היהלומים העתיקים ביותר שידוע עליהם היו בהודו, לפני כ-3,000 שנים. הודו היתה המקור היחיד ליהלומים במשך תקופה ארוכה עד שהגיעו לאירופה. הם נאספו מגדות נהרות או אפיקי נחלים שיבשו באזור גולקונדה. 

כששב מרקו פולו במאה ה-13 ממסעו לסין, הוא הביא לראשונה יהלומים אל המערב.

במאה ה- 17 סוחר צרפתי עשיר בשם טברנייה (Tavernier)  שב ממסעותיו למזרח והביא עימו חזרה לאירופה יהלומים באיכות טובה מהעיר הידראבד.

בשנת 1725 נתגלו יהלומים בברזיל בפרובינציית מינאס גראיס (Minas Gerais). בין השנים 1844-1871 הפיקו יהלומים בברזיל באינטנסיביות, עד שכבר לא נשארו יהלומים באזור. את היהלומים מצאו בגדות ובערוצי נהרות.
בסוף המאה ה-19 התגלו יהלומים בדרום אפריקה. אל האזור הגיעו מחפשי יהלומים מכל העולם. חברת דה בירס הוקמה והשתלטה על כריית היהלומים בדרום אפריקה ובאזורים נוספים בעולם. בתקופה זו החלה הכרייה המודרנית. התגלה שהיהלומים לא מגיעים מהנהרות אלא ממעמקי כדור הארץ. היהלומים נמצאים בארובות (Pipes) של חומר הנקרא קימברליט ומחפשי היהלומים החלו לכרות באדמה כדי למצוא ארובות של חומר זה.
בשנת 1954 נתגלו לראשונה יהלומים ברוסיה בשטחי יאקוטיה, בארובות הקימברליט. כאשר התפרקה ברית המועצות הוקמה ברוסיה חברת היהלומים הממשלתית הרוסית אלרוסה, ששולטת כיום בכרייה, במכירות ובשיווק של היהלומים.

בשנת 1983 הופעל לראשונה מכרה יהלומים באוסטרליה. מכרה זה הוא ייחודי גם בכך שמפיקים ממנו הרבה יהלומים חומים וורודים באופן טבעי.

בשנת 1991 נתגלה לראשונה מכרה יהלומים בצפון קנדה. המכרה נפתח לפעילות ב-1999. לאחר מכן התגלו יהלומים במקומות נוספים ונפתחו מכרות נוספים. 

מקומות הכרייה של יהלומים כיום הם בעיקר בוצוואנה, דרום אפריקה, קנדה, רוסיה, אוסטרליה, נמיביה, אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, גאנה, סיירה ליאון ועוד מדינות ביבשת אפריקה.

מאי - אמרלד

שמה העברי של אבן האמרלד הוא ברקת, שם נוסף הוא אזמרגד. מקור השם הוא מהמילה "מרקטה" בסנסקריט שפירושה ירוק. באכדית נקראה האבן ברקתו (Barraqtu). ביוונית קיבלה האבן את השם סמרגדוס (אבן חן ירוקה) מיוונית התגלגל שמה לאזמרגד, עד ששמה השתנה באנגלית לאמרלד. 

הברקת היא האבן השלישית בטור הראשון של אבני החושן והיא מיוחדת לשבט לוי.

בספרו של רבי אליהו הכהן, שחי באיזמיר שבטורקיה, מהמאות השבע עשרה והשמונה עשרה, הוא תיאר את הברקת כנוצצת כברק ומאירה כנר. מכאן ניתנה האבן ללויים שהיו מאירים בתורה.

לפי פירוש "שלטי הגיבורים" של הרב יהושע בועז בן שמעון ברוך, הברקת "מחכימת פתי ומאירה עיניים בתורה".

תכונותיה של הברקת: הברקת נחשבת לאבן המביאה לאיזון פיזי, רגשי ורוחני. היא מקלה על לחצים, מסייעת בתקופות של שינוי בראיית כיוונים חדשים. היא מטהרת אנרגיות שליליות ומסייעת בטיפול בבעיות ראייה, נשימה וגב.
לפי האמונה ההודית, הברקת מביאה עימה שפע, שלווה, רווחה ומזל טוב.

הברקת היא אחת מהאבנים היקרות בטבע.
במצרים העתיקה נמצאו אבני ברקת בחפציהם של המתים החנוטים.

מקורה של אבן הברקת הוא ממצריים, שממנה היא הגיעה להודו ואירופה. 

גם בדרום אמריקה התגלו מרבצי ברקת. האצטקים האמינו שאבן האמרלד היא קדושה.
במיתולוגיה היוונית אל החוכמה המאגית הרמס טריסמגיסטוס (שהיה בעצם התגלמותו של האל המצרי ת'חות'), חקק חוקי קסמים על לוח ברקת שנקרא "טבלת האזמרגד".

יש המאמינים שהגביע הקדוש ממנו שתה ישו בסעודה האחרונה היה עשוי מברקת.

מקומות הכרייה:  זמביה, קולומביה, ברזיל, רוסיה.  

יוני - פנינה

הפנינה היא אבן חן יוצאת דופן כי מקורה הוא מן החי, כלומר מקורה ביולוגי ולא מינרלי. הפנינה נוצרת בתוך צדפה שבה חיה רכיכה ממחלקת הצדפות.

הפנינה עשויה מחומר אורגני הנוצר מהפרשות של רכיכות כתוצאה מגרוי החודר לצדפה. הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור מבהיק ומרהיב ביופיו.

צדפות הפנינה מצופות בצד הפנימי שלהן בחומר הקרוי דר (nacre), ומכוּנה "אם הפנינה", או צִדְפַּת הַפְּנִינִים. הדר הוא חומר שמופרש שוב ושוב כדי להגן על הפנינה מחדירה של גופים זרים. 

מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי, היא נמסה בחומצה - חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים.

הפנינים הטבעיות הן יקרות ונדירות. שלייתן מהים היא מסוכנת ובימינו הן נוצרות פחות ופחות בגלל השינויים הסביבתיים והאקלימיים. לכן כיום מגדלים רבים פנינים מתורבתות, פנינים שגדלות בתוך צדפות בשבי ומגורות באופן מלאכותי. פנינים אלה הן עגולות וקטנות יותר מהפנינים הטבעיות ולכן זולות יותר.

מפרץ אגו ביפן היה בין האזורים הראשונים בעולם בהם התחילו גידול פנינים.
פנינים מלאכותיות הן חרוזים מזכוכית או פלסטיק שמיוצרים בבתי חרושת. חיקויי פנינים יוצרו מזכוכית מצופה באבק קשקשי דגים בתקופת הרנסאנס ונקראו פניני מיורקה. 

הפנינה ביהדות

הפנינה מוזכרת בתנ"ך מספר פעמים: בספר משלי, ל"א, 10 משווים אישה איכותית לפנינה נדירה: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". במשלי ח' ,11 יש השוואה בין החכמה לפנינה: "כי טובה חכמה מפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה".  במגילת אסתר מופיע ה"דר", הציפוי הפנימי של הצדפה, בתיאור ארמון אחשוורוש: "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת" מגילת אסתר א' ו'.

בספר שמואל א', א' פסוק ב' מסופר על אלקנה שהיו לו שתי נשים חנה ופנינה. כלומר שם אבן החן שימש כשם פרטי.

התכונות המיוחסות לפנינה הן חיות, יופי, תום, חוכמה ויושרה. לפנינים מיוחסות סגולות ריפוי של מערכת העיכול ומערכת החיסון וסיוע ללחץ נפשי.
מלך אנגליה הנרי השמיני היה משתמש באבקת פנינים לריפוי הפצע הפתוח ברגלו.  

הפנינה היתה אבן החן המועדפת על מלכים ואצולה במשך שנים רבות. בעת העתיקה היתה שליית פנינים בים קשה ונעשתה ע"י צוללנים. רק אנשי אצולה ומלכים יכלו להרשות לעצמם לענוד פנינים  ולכן הן סימלו עושר ואצולה.
בימי הקיסר הרומאי יוליוס קיסר, רק נשים מבנות האצולה ענדו פנינים.
בשנת 2008 נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים  עגיל זהב משובץ פנינה עם אמרלד מהתקופה הרומית.
בתקופת הרנסס היה מקובל  לשזור פנינים כקישוט בשיער הנשים.  לדברי מרקו פולו, מלכי מלבאר ענדו מחרוזת ובה 108 אבני אודם ו-108 פנינים שהועברה בירושה בין דורות של מלכים. ביפן שימשה אבקת פנינים כאיפור לגיישות.

הפנינה במיתולוגיה: בעבר האמינו שהפנינים הן דמעות של מלאכים על חטאי האדם ששקעו במעמקי הים.

בקוראן מתואר גן העדן כמקום בו פירות העצים הם פנינים ואזמרגד וכל מי שנכנס בשעריו מקבל אוהל פנינים.

במיתולוגיה ההודית מסופר כי האל וישנו שלה את הפנינה הראשונה ממעמקי האוקיינוס והעניק אותה לבתו פנדאיה ביום חתונתה.

מקומות ייצור:

כיום מקובל להשתמש בפנינים מתורבתות שמרכז הייצור העיקרי שלהן הוא סין, יפן, טהיטי ואוסטרליה.

יולי - רובי

מקור השם רובי הוא מהמילה הלטינית rubrum שפירושה "אדום".

הרובי ביהדות
אבן הרובי מזוהה עם אבן האודם, אחת מאבני החושן של הכהן הגדול, אך לא ברור אם מדובר באותה האבן המוכרת כאבן רובי היום.

אבן האדם מוזכרת בתנ"ך: "ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב ותכלת וארגמן... ומילא בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם..." שמות כ"ח יג – יז.

במדרש תלפיות מפורטות סגולות הרובי: "וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם וטוב למקשה לילד, ואם שוחקין ומערבבין אותו באכילה ושתיה יועיל הרבה להריון". כלומר הרובי עוזר לנשים להרות ולשמור על ההריון אם הן כותשות אותו ומערבבות אותו עם האוכל שלהן. 

אבן האודם שייכת לשבט ראובן: "ומה שניתן אבן אודם לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא כשבלבל יצועי אביו והודה". הוא מתייחס למסופר בבראשית ל' פסוק י"ד, ב"מדרש תלפיות", ספרו של רבי אליהו הכהן מהמאות ה-18-17 שחי באיזמיר שבתורכיה.

התכונות והסגולות שמיוחסות לרובי-

מהעת העתיקה האמינו אנשים שלרובי יש כוחות מאגיים. הוא נחשב כנוסך בריאות, עושר וחוכמה. בימי הביניים שימש הרובי כתרופה. במדינות המזרח היו לוחמים מחדירים את הרובי לחתכים בעור כי האמינו שהאבן תזרים בדמם אומץ ותושייה. בהודו האמינו שצבעה של האבן מקרין חום ואם ישימו אותה במים היא תגרום להם לרתוח. הרובי היה סמל לעושר וכוח אצל שליטי העבר. 

הרובי היא אבן חן נדירה. הרכבה הכימי דומה להרכבה של אבן הספיר, אך היא נדירה בהרבה ממנה.

בכל מקום שבו כורים רובי יש לו הרכב כימי מעט שונה. לדוגמה, רובי שנכרה בסרי לנקה הוא בעל צבע הנוטה לוורוד. רובי שנכרה בתאילנד הוא בעל גוון סגול או חום בגלל שאריות ברזל. אחד המקומות העיקריים עד ימינו לכריית רובי היא מינאמר, בה כריית הרובי נעשית כבר אלפי שנים. בעבר הרחוק חוקק מלך בורמה (מיאנמר) חוק שלפיו אם נמצאת אבן רובי בגודל של יותר מ-6 קראט, יש להעביר אותה מייד לבעלותו. לכן, כשהכורים היו מוצאים אבן רובי גדולה במיוחד, הם היו שוברים אותה מיד לאבנים קטנות ומוכרים אותן.

בשנת 2006 נמכרה אבן רובי במשקל 8.62 קראט במכירה פומבית בבית המכירות כריסטי'ס לתכשיטן הלונדוני לורנס גראף, ששילם עבורה 3.6 מיליון דולר. 

מקומות הכרייה- את אבן הרובי הנדירה כורים במספר מצומצם של מדינות: מיאנמר (בורמה), תאילנד, סרי לנקה, הודו, פקיסטן ואוסטרליה. 

אוגוסט - פרידוט

מקור השם פרידוט הוא כנראה מהמילה הערבית "Faridat" שפירושה "אבן חן", או מהמלה היוונית "peridona" שמשמעותה "לתת עושר".

שם נוסף של אבן הפרידוט הוא קריסטולייט (Chrysolite). מלה יוונית שפירושה "אבן הזהב", שם המציין את הברק הזהוב צהוב של האבן. האבן גם מוכרת לעתים בשם אוליבין (Olivine), שהוא המרכיב הכימי המרכזי באבן.

הפרידוט ביהדות

אחת האבנים המופיעה בחשן הכהן הגדול היא הפטדה. במשך השנים, בתרגומים השונים של התנ"ך, תורגם השם פטדה לטופז. על פי הסופר הרומי פליניוס הזקן (58 לספירה) הטופז היתה אבן ירוקה, כנראה פרידוט שהיה מצוי באזור גיאוגרפי קרוב לארץ ישראל. אבן הפטדה מיוחסת לשבט שמעון.  

הסגולות שייחסו לאבן הפרידוט הן גירוש שדים, הפחתת צימאון במחלות קשות והבאת שמחה בגלל צבעה הירוק העליז. לאבן יש יכולת לרפא ולהביא חיוניות לכל הגוף. היא מגבירה את הסבלנות, הביטחון והאסרטיביות. היא מפחיתה מתח, ממריצה את המחשבה ומביאה לאיזון רגשי. הפרידוט מועילה גם לריפוי לב פגוע ואגו פגוע ומנקה את הדרך אל הלב.

הייחוד של הפרידוט הוא בכך שהיא מופיעה בצבע אחד בלבד- ירוק. אותו צבע ירוק לא משתנה גם בהשפעה של אור מלאכותי.
אבן הפרידוט היא קשה לליטוש בגלל נקודות חולשה בגביש שגורמות לו להתפרק לרסיסים.

ההיסטוריה של הפרידוט- כבר במצרים העתיקה נמצאו תכשיטים משובצים בפרידוט, באלף השני לפנה"ס. 

אבן הפרידוט הגיעה לאירופה על ידי צלבנים שחזרו ממסעותיהם. בטעות נחשבו אבנים אלה לאמרלד. אבני הפרידוט שובצו גם באוצרות הכנסייה. 

מקומות הכרייה: אריזונה, אוסטרליה, אפגניסטאן, ברזיל, מיאנמר, סין ופקיסטאן. 

ספטמבר - ספיר

מקור השם - יש גרסה שאומרת שמקור השם הוא במילה היוונית ספירוס שמשמעה "אבן כחולה". גירסה נוספת היא שהשם בא מסנסקריט- מהמילה "סניפרייה" שמשמעותה היא "זה שקדוש לכוכב שבתאי".

הספיר הכחול באיכות טובה היא אבן נדירה ויקרה מאד ולכן יש לה חיקויים רבים. תחליפים לאבן הספיר הן אבני חן טבעיות כחולות כמו ספינל כחול, טורמלין כחול, טנזנייט, איוליט ואפילו זכוכית.

הספיר ביהדות

הספיר מופיעה בתנ"ך כאחת מאבני החושן: "ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני... ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים... והטור השני נפך ספיר ויהלם..." שמות כ"ח, ט"ו-כ"א. הספיר מיוחס לשבט יששכר.

תכונות וסגולות ריפוי המיוחסות לאבן הספיר- סגולות מרפא לפצעים, להרחקת גופים זרים ומזיקים מגוף האדם, חומר נגד רעלים חריפים. אבן החן של הנשמה, צבע כחול המזכיר את צבע השמיים, מייצגת את טוהר הנשמה, לוכדת אהדה אלוהית, משכינה שלום בין אויבים, הודפת קנאה.

בקרב מלכים אבן הספיר תופסת מקום של כבוד ומשובצת רבות בכתרים של מלכים, שרביטים ותכשיטים יוקרתיים.

מקומות הכרייה:

אוסטרליה, מיאנמר, ברזיל, טנזנייה ומדינות נוספות באפריקה.

אוקטובר- אופל

מקור השם- מהמילה היוונית opallios שפירושה "שינוי צבע", בגלל תכונתה הייחודית של השתקפות צבעי הקשת. בעברית מזוהה האופל עם אבן הלשם.

האופל ביהדות

אבן הלשם היא אחת מהאבנים המשובצות בחושן של הכהן הגדול. היא מיוחסת לשבט דן.

תכונות וסגולות ריפוי המיוחסות לאופל- 

תקווה, אמונה ומזל טוב. משנה את מזלו של מי שעונד אותה לטובה, אמונה הנובעת מהשתנות הצבעים של האבן. 

רקע היסטורי

כבר בתקופות יוון ורומא העתיקה היו עדויות לאבן האופל. באנגליה היתה אבן האופל פופולרית בתקופתה של המלכה אליזבט הראשונה.
האופל מוזכר במחזהו של שיקספיר "הלילה ה- 12".
בשנת 1829 פורסם סיפור של סר וולטר סקוט על אבן האופל שקישר לאבן מזל רע. בעקבות זאת צנח ערכה של האבן ביותר מ-50%.
הייצור של אבני האופל היה נפוץ בהונגריה. בשנת 1877 התגלו מרבצי אופל גדולים בדרום אוסטרליה שהאפילו על הייצור ההונגרי. האופל האוסטרלי זכה לפרסום רב בזכות אבן אופל שכונתה The Flame Queen – אבן אופל שחור במשקל 253 קרט.

היו תקופות שבהן האמינו שהאופל מביאה מזל רע. יתכן שזה בגלל העדינות והשבירות של האבן. האופל נסדקת מהר, רגישה לשינויי טמפרטורה, שחיקה וחומרים כימים חריפים. ברומא העתיקה האמינו שהאבן מביאה מזל טוב בגלל שאפשר לראות בה את השתקפות הקשת המסמלת תקווה.

מקומות הכרייה - אוסטרליה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, מקסיקו, ארה"ב. 

נובמבר - טופז צהובה, סיטרין

מקור השם - על פי אחת ההשערות מקור השם טופז הוא מהמילה בסנסקריט tapas שמשמעותה אש, המזכירה את צבעה של האבן. השערה נוספת היא שהשם מגיע משמו של האי טופזיוס שבים האדום, בו נמצאו אבני חן נדירות. משמעות המילה טופזיוס היא "לחפש" והאי היה מכוסה ערפל וקשה היה למצוא אותו. בעברית מיוחסת אבן הטופז לאבן הפטדה מהתנ"ך.  

הטופז ביהדות 

הפטדה היא האבן השנייה בשורת האבנים הראשונה בחושן הכהן הגדול. שמות כח טו- כא: " ועשת חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו ...ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת ..."

תכונות וסגולות ריפוי המיוחסות לטופז- 

הרחקת העצבות, הקניית אומץ, הרגעת תשוקות עזות, חיזוק האהבה, חוכמה, סילוק כוחות רשע וריפוי מחלות רבות. 

ריבוי האמונות וסגולות הריפוי שיוחסו לטופז מוכיח את החשיבות הרבה שייחסו לאבן.

כשאבן הטופז מלוטשת, היא דומה מאוד בצבעה לציטרין. כשהציטרין מלוטשת היטב, קשה לאדם לא מיומן להבדיל ביניהן. עם זאת, במעבדה גמולוגית ניתן להבחין בקלות בין האבנים מאחר שלטופז משקל סגולי גבוה יותר ב-40% ממשלקה הסגולי של הציטרין.

אבן טופז מפורסמת- 

אחד מהטופזים הכי מפורסמים הוא אבן שנחשבה במשך שנים ליהלום ואף נקראה כך: Braganza Diamond. הטופז הזה היה חלק מתכשיטי בית המלוכה של פורטוגל.

מקומות הכרייה- ברזיל, מקסיקו, קליפורניה, טקסס, סרי לנקה, ניגריה, רוסיה, בורמה, רוסיה וכן, בארצות שונות באפריקה.

דצמבר - טורקיז, טנזנייט, זירקון כחול, טופז כחולה

מקור השם- אבן הטורקיז הגיעה לאירופה מפרס דרך טורקיה. האירופאים, חשבו בטעות שמקור הטורקיז הוא בטורקיה ולכן קראו לאבן 'טורקי'. 

תכונות וסגולות ריפוי המיוחסות לטורקיז-

בפרס הקדומה האמינו שהאבן הכחולה מסייעת להתגבר על "עין הרע". הפרסים נהגו לשזור ברעמה או בזנבם של סוסים וגמלים אבני טורקיז, על מנת שישמרו עליהם. באירופה היה מקובל לתת טבעות משובצות טורקיז כמתנת "זכריני". עוד האמינו, שלאבן יש תכונה המונעת פציעות ושבירת עצמות.

מקומות הכרייה- אבן הטורקיז קלה לכרייה והיא נמצאת בעורקים קרוב לפני השטח. הטורקיז נמצא בעיקר באזורים יבשים ובמדבריות.  אזורי הכרייה בעולם כיום: אירן, ארצות הברית: טקסס, ניו מקסיקו, קולורדו, אריזונה, קליפורניה, טיבט וסין.

רקע היסטורי-

אבן הטורקיז היא אבן החן העתיקה ביותר שידוע עליה בעולם. אבני טורקיז נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מהתקופה הניאוליטית – כ-8,000 שנה לפני זמננו. את הטורקיז ניתן למצוא בתרבויות שונות ממצרים העתיקה, דרך פרס (אירן של היום) ועד דרום אמריקה.

תכשיטים משובצים באבני טורקיז נמצאו בקברי הפרעונים במצרים. אבן הטורקיז נמצאה בסלעים שבמדבר סיני ולמצרים הקדמונים היו שם מכרות כבר לפני כ-6000 שנה. המצרים הקדמונים נהגו גם לכתוש את הטורקיז לאבקה, שבה השתמשו כאיפור עיניים.

בתרבות האצטקית, ששלטה במקסיקו במאות ה-15 וה-16 חפצי פולחן לאלים קושטו באבני טורקיז.

באירופה היתה פריחה וביקוש גדול לתכשיטים משובצי טורקיז בתחילת המאה ה-19, עם פתיחת תעלת סואץ וההצלחה שנחל המחזה 'קליאופטרה' שהכניסה את אבני הטורקיז לאופנה.

כל זה הוא רק חלק קטן מאבני החן הקיימות בעולם. יש עוד המון עם כל כך הרבה גוונים, צורות, סגולות ותכונות של אבני חן. ביניהן בטוח שיש אבן שמתאימה לכם. 

איך לחגוג את יום אבני החן?

קנו לעצמכם תכשיט עם אבן החן האהובה עליכם.

הכינו תכשיטים בעבודת יד.

נצלו את היום הזה כדי לטפל בתכשיטים שלכם.
לימדו על אבני החן השונות, מקומן בהיסטוריה ובתרבויות השונות.