מבצע עופרת יצוקה- 27 בדצמבר

ב-27 בדצמבר 2008 החל צה"ל במבצע צבאי רחב היקף נגד ממשלת חמאס ברצועת עזה, בעקבות ירי הטילים הבלתי פוסק על יישובי הדרום ומערב הנגב.
מטרת המבצע היתה לפגוע בממשלת חמאס ולחזק את ההרתעה של ישראל וכך לצמצם את ירי הרקטות. עוד יעד היה להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. 
הלחימה נמשכה 22 ימים וב-17 בינואר הכריזה ישראל על הפסקת אש חד צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר. כוחות צה"ל החלו לצאת מהרצועה עד ה-21 בינואר.
שם המבצע לקוח מהשיר של חיים נחמן ביאליק "לכבוד החנוכה", בגלל חג החנוכה שהתקיים במהלך המבצע.
בתמונה: צבא החמאס (מקור: יוטיוב)

ה-27 בדצמבר הוא גם יום הולדתו של לואי פסטר

בוקסינג דיי- 26 בדצמבר

הבוקסינג דיי (או בעברית: יום הקופסאות) הוא יום חג חילוני שנחגג ביום שאחרי חג המולד, כלומר ב- 26 בדצמבר, והמסורת שלו היא מתן מתנות חג המולד לאנשים במצב סוציו אקונומי נמוך, כלומר לאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם ליהנות ממנהג נתינת המתנות בחג המולד. הבוקסינג דיי נפוץ במיוחד בבריטניה ובמדינות שהיו פעם חלק של האימפריה הבריטית. השם בוקסינג מגיע מהמילה "boxing"- אריזות, על שם אריזות המתנה של החג.



מקור החג הוא בבריטניה, בתקופה שבה המשרתים היו עובדים במהלך כל חג המולד בשירות האצילים, מכינים ומגישים להם את הארוחות, מנקים אחריהם וכו'), ורק יום לאחר חג המולד הם היו מקבלים חופשה ומתנות מהאדונים. המתנות של חג המולד נקראו "קופסאות חג המולד".

עוד הסבר אפשרי למקור החג הוא סיפור שלפיו ביום זה פרצו כמרים את הקופסאות לאיסוף תרומות בכניסיות וחילקו את הכסף לעניים.

בימינו נהוג בבוקסינג דיי לתת תרומות שנתיות לצדקה, ובנוסף, בבריטניה בעיקר, זהו יום של הנחות ומבצעים רבים בחנויות, כך שזה הפך ליום של קניות.

איך לחגוג את הבוקסינג דיי?
אמנם אנחנו לא חוגגים את יום הקופסאות, אבל אפשר לנצל את היום הזה לקניות באתרים בריטיים שנותנים הנחות משמעותיות. אפשר גם לתרום לעמותות או לצדקה או סתם ככה לקנות מתנה למישהו שאוהבים. 


ה-26 בדצמבר הוא גם חג הקוואנזה

יום הסיפור הקצר- 21 בדצמבר

"אין ייסורים גדולים יותר מאשר לשאת סיפור שלא סופר בתוכך."
~ מיה אנג'לו


אוהבים ספרות? מרגישים שיש לכם סיפור שאף פעם לא כתבתם כי אין לכם זמן לכתוב ספר שלם? יש לכם רעיון מבריק לסיפור שאתם רוצים לכתוב ולא יוצא לכם? היום זה היום של הסיפורים הקצרים. היום זה היום לקבל מוטיבציה ולהוציא את הסיפור שבכם החוצה. כל מה שאתם צריכים זה נייר ועט, או מחשב או מכונת כתיבה, מה שאתם מעדיפים.  

מקור
מה זה סיפור קצר?
כמו שהשם מרמז, סיפור קצר הוא סיפור שאפשר לקרוא בבת אחת, במעט זמן, פחות משעה. אין הגדרה מדויקת למה שנחשב לסיפור קצר, אך הוא יכול להיות באורך של בין 1,000 ל- 20,000 מילים.
הסיפורים הקצרים הפכו לפופולריים בשנות ה-1700 המאוחרות וה-1800 המוקדמות, עם פרסום יצירתו של ריצ'רד קמברלנד, "המרעיל ממונטרמוס" (The Poisoner of Montremos) ויצירותיו של וושינגטון אירווינג, "מנותקים מהחיים" ו"האגדה על סליפי הולו". שני הסיפורים הפכו מייד לקלאסיקה. עוד סיפורים קצרים מפורסמים נכתבו מאוחר יותר על ידי סופרים כמו ארנסט המינגווי, פרנץ קפקא, מארק טוויין, רודיארד קיפלינג, ליאו טולסטוי וסטיבן קינג.
כיצד לחגוג את יום הסיפור הקצר?
כמו שאמרנו קודם, הדרך הטובה ביותר לחגוג את יום הסיפור הקצר היא לכתוב סוף סוף את מה שיושב לכם בראש כבר הרבה זמן. גם אם לא תהפכו בעקבות זאת לסופרים בעלי שם עולמי, לפחות תנסו. לא משנה מה הרעיון שלכם, סיפור רומנטי, פנטזיה, אימה, מתח, תעלומה בלשית או אנקדוטה קטנה, פשוט תעלו את זה על הנייר. מי יודע, אולי תגלו שאתם מאד נהנים מזה ותמשיכו לכתוב עוד סיפורים קצרים עד שתוכלו להוציא ספר שלם, אסופה של הסיפורים הקצרים שלכם? 
עוד דרך לחגוג את יום הסיפור הקצר היא לקרוא סיפורים קצרים. בין הכותבים הישראלים המומלצים של סיפורים קצרים בישראל נמצאים אפרים קישון, אתגר קרת ועוד.
אם הז'אנר הספרותי הזה מושך אתכם, תוכלו להירשם לסדנאות שמלמדות כתיבת סיפורים קצרים.

ואל תשכחו לפרסם את הסיפור שכתבתם. היום אפשר לפרסם סיפורים קצרים בבלוגים, ברשתות חברתיות, בתחרויות של סיפורים קצרים ועוד.



יום המהגרים- 18 בדצמבר

יום המהגרים הבינלאומי הוא יום של סולידריות עולמית עם מהגרים. היום הוכרז באמנה הבינלאומית של האו"ם על זכויותיהם של המהגרים, בשנת 1990. בפעם הראשונה הוא נחגג בשנת 1997 ורק 17 שנים לאחר מכן, אחרי התלכדות של מהגרים ותעמולה בנושא, הוא נחגג שוב. גם היום כמעט אף אחד לא יודע על קיומו של היום הזה, כולל המהגרים עצמם.

יום המהגרים הוא חגם של 232 מיליון אנשים שאמרו לעצמם "נמאס לי מהמקום הזה" וקפצו על מטוס עם כרטיס בכיוון אחד. נושא המהגרים הוא מאד רגיש. לא קל לקלוט מהגרים חדשים, בטח בתקופה לא שקטה כמו בימינו. אבל יש לזה גם צד חיובי- למהגרים נולדים מיליוני תינוקות במדינות הקולטות והם יהיו משלמי המס העתידיים שיעזרו במימון הפנסיה והביטוח הלאומי של המקומיים.

ה-18 בדצמבר הוא גם יום השפה הערבית

יום התה הבינלאומי- 15 בדצמבר

יום התה הבינלאומי הוא יום שמצוין מדי שנה, החל משנת 2005, על ידי מדינות שמייצרות תה כמו בנגלדש, סרי לנקה, נפאל, וייטנאם, אינדונזיה, קניה, מלאווי, מלזיה, אוגנדה, הודו וטנזניה.
מטרת יום התה הבינלאומי היא לעורר את תשומת הלב העולמית של ממשלות ואזרחים להשפעת התה בסחר העולמי, לתנאי העבודה והגידול ולבקשת תמיכה במחיר וסחר הוגנים. 


בשנת 2015, הציעה ממשלת הודו להרחיב את חגיגת יום התה ליום בינלאומי המצוין ברחבי העולם באמצעות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם.




לכבוד יום התה הבינלאומי, הנה כמה עובדות מעניינות על התה:

המוצא של התה הוא במדינות מזרח אסיה, בעיקר סין.

האגדה מספרת כי בשנת 2737 לפני הספירה, שנונג, הקיסר השני של סין, גילה את התה כאשר עלים נשרו לתוך סיר המים הרותחים שלו. 

יש כ -1,500 סוגי תה ואפילו יותר. אז כשאתם מבקשים "תה", אתם צריכים להיות מאד ספציפים לגבי הסוג שאתם מבקשים כי יש יותר מ-1,500 אפשרויות.

אמנם יש 1,500 סוגים של תה, אבל הם נגזרים רק משישה זנים עיקריים: לבן, צהוב, אולונג, ירוק, שחור ומותסס.

הצמח שממנו מגיעים כל סוגי התה הוא קמליה סינית.


אחרי המים, התה הוא המשקה השני הנצרך ביותר בעולם.

טעימת תה היא לא עבודה קלה. אתה צריך שתהיה לך עין חדה לעליי התה, חוש טעם מחודד לתה החלוט, מגע עדין במיוחד עבור עלי התה וחוש ריח מפותח שיקבע אם הארומה של התה טובה או לא. 

לאותו סוג תה לא יהיה תמיד אותו טעם. הטעם של התה תלוי במידה רבה בטמפרטורה שבו חולט, בטעם של המים ובזמן שחלטו אותו. הסינים ממליצים לשתות תה עם מים מתוקים מאגמים ונהרות.

התה הוא לא רק בריא. הוא גם עוזר בריפוי חתכים, סילוק ריחות (אפילו ריחות גוף לצורך העניין), שימוש כדשן, ניקוי רצפה ומושלם במרינדת בשר.

התה הפך להיות המשקה הלאומי של בריטניה באמצע המאה ה-18.

הבריטים שותים כ -165 מיליון כוסות תה ביום. זה מסתכם ב-62 מיליארד כוסות בשנה.

בארה"ב צורכים כ-644 אלף קילוגרמים של תה בכל יום.

המשקה הלאומי של איראן ואפגניסטן הוא תה.

התה משמש כדוחה יתושים. אם אתם לא רוצים יתושים בבית, חילטו עלי תה והריח שלהם בבית ירחיק אותם.

תה ליפטון הוא המותג הפופולרי ביותר של תה, והוא הנמכר ביותר בעולם. המפעל שלו נמצא בג'בל עלי שבדובאי, ומייצרים שם לפחות 5 מיליארד שקיות תה למכירה בשנה.

3 מיליון טון תה מיוצר בשנה ברחבי העולם.

ארוחת התה היקרה ביותר בהיסטוריה נערכה במלון ריץ קרלטון בהונג קונג, ועלתה 8,888 $ לזוג.

שקיות התה והתה הקר הומצאו בארצות הברית בשנת 1904.

מחצי קילו עלי תה אפשר להכין יותר מ -200 כוסות תה.


התה הפופולרי ביותר בעולם הוא התה השחור. 75% מהשימוש בתה נעשה בסוג זה. 

תה ותה צמחים הם שני דברים שונים. התה מופק מהצמח קמליה סינית בעוד תה הצמחים מופק מעשבי תיבול או פירות למיניהם. 

לפני המאה ה-19, חתיכות מוצקות של תה שימשו כמטבע בסיביר.

בארצות המערב החלו לשתות תה לפני כ-400 שנים, בעוד שבארצות המזרח החלו לשתות אותו לפני כ-4,000 שנים.

ספלים מגניבים לתה
הסגולות הרפואיות של התה



ה-15 בדצמבר הוא גם יום הקאפקייק   

יום הערמונים הקלויים- 14 בדצמבר

איזה כיף בשיא החורף, באמצע חודש דצמבר, לאכול ערמונים קלויים על האש חמים ומפנקים. ה-14 בדצמבר הוא יום מיוחד לכבודם של הערמונים הקלויים.
הטעם של הערמונים מזכיר במקצת טעם של תפוח אדמה מתוק. את הערמונים אפשר לקנות בארץ לפני קלייה בשווקים ובחנויות לפירות, ירקות ותבלינים. אבל הכי כיף לקנות אותם קלויים בדוכן בשוק שמוכר אותם חמים וטריים ואז הם מתפצחים בקלות.


קצת עובדות על הערמונים:

הערמון צומח על עץ גדול שיכול להגיע לגובה של 20-25 מטרים. גזע העץ עבה מאד ויכול להגיע לקוטר של שני מטרים. עץ הערמון מאריך חיים ובאירופה יש עצי ערמונים בני אלף שנים.

בתנ"ך מוזכר השם "ערמון", אך כנראה שהכוונה היא לעץ הדולב.

הערמון הוא אגוז שגדל בתוך קליפה קשיחה וקוצנית בצבע חום. הקליפה נפתחת בהדרגה לפני שהפרי מבשיל והשלמת ההבשלה מתרחשת באמצע אוקטובר.

הערמון הוא ממתק בריא מהטבע: הוא מכיל חלבון, סידן, ברזל, אשלגן וויטמיני B ואין בו כלל כולסטרול.

כדי להכין את הערמונים לאכילה, הדרך הפופולרית ביותר היא לקלות אותם באש.
לפני הקלייה חורצים בערמון בין חריץ אחד לארבעה. במרוקו נהוג לחרוץ שני חריצים, בתוניסיה אחד ארוך, באירופה ארבעה חריצים וברוסיה חריץ אחד בלבד.
מהערמונים אפשר להכין ממרח, קרם או מחית (פירה).
בזמן מלחמת העולם הראשונה השתמשו בבריטניה בפרי הערמון כדי להפיק אצטון שממנו הכינו אבק שריפה (על פי עצה שקיבלו מחיים ויצמן). הילדים ברחבי בריטניה היו מתגייסים למאמץ המלחמתי ויוצאים ליערות לאסוף את פרי הערמון. 
היסטוריונים מעריכים שפרי הערמון החל להיות פופולרי במאה ה-16, כאשר רוכלים ברחוב החלו למכור אותם כחטיף מהיר ומחמם בימי החורף.
בפורטוגל יש מסורת לאכול ערמונים קלויים ביום סנט מרטין. בטוסקנה שבאיטליה המסורת קיימת ביום סיימון הקדוש.
איך קולים את הערמונים?

יש כמה דרכים להכין ערמונים קלויים:

1. בתנור
מחממים את התנור ל-200 מעלות. את הערמונים חורצים בצורת X בצד השטוח שלהם. מניחים את הערמונים על תבנית אפייה או על רשת הגריל, כשהצד החתוך כלפי מעלה. מתיזים מעט מים. אופים במשך 15-20 דקות. במהלך האפייה יש להזיז אותם מדי פעם כדי שלא יישרפו. מוציאים מהתנור ונותנים להם להתקרר 2-3 דקות. עוטפים אותם במגבת ונותנים מכה כדי לפורר את הקליפה. אם הם עדיין קשים לקילוף, אפשר להכניס אותם לעוד דקה בתנור החם.

2. על האש
שוטפים את הערמונים במים קרים. חורצים צורת X על הצד השטוח. מניחים במחבת ברזל כבדה או פלנצ'ה על הצד השטוח. מדליקים את האש וקולים במשך חמש דקות. מדי פעם מטלטלים את המחבת כדי לפזר את החום. הופכים את הערמונים וקולים במשך עוד חמש דקות. מורידים מהאש, מחכים שיתקררו כמה דקות ומקלפים.

3. בישול בסיר
חורצים X בצד השטוח של הערמונים. מכניסים את הערמונים לסיר ומרתיחים למשך 5-10 דקות. מוציאים מהסיר, נותנים להם להתקרר ומקלפים.

4. השיטה הקלה ביותר: במיקרוגל
לוקחים חמישה או שישה ערמונים. חורצים אותם ומחממים במיקרוגל בעוצמה הגבוהה ביותר כ-4 דקות, עד שהקליפה מתפוצצת ונפרדת מהם.
ה-14 בדצמבר הוא גם יום הקופים

יום העצמאות של תאילנד- 10 בדצמבר

בכל שנה מבקרים בתאילנד שישה עשר מיליון תיירים. חופים אקזוטיים, נופים פראיים עוצרי נשימה, אוכלוסיה אדיבה ושקטה, תרבות והיסטוריה עשירה, כל אלה הופכים את תאילנד לאחד ממוקדי המשיכה האטרקטיביים ביותר למטיילים. גם המחיה הזולה מאפשרת למשפחות שלמות לטייל בה זמן ממושך בלי לשבור חסכונות.



תאילנד היא מדינה בדרום מזרח אסיה שגובלת עם לאוס מצפון-מזרח, קמבודיה מדרום-מזרח, מלזיה מדרום ומיאנמר מצפון-מערב.
עד לא מזמן מלך בתאילנד ראמה התשיעי, פומיפון אדוניאדט. הוא נפטר ב-26 באוקטובר 2016 ואת מקומו תפס בנו הנסיך מאהה וצ'יראלונגקון. את יום הולדתו שחל ב-5 בדצמבר היו חוגגים בכל שנה בתאילנד בתהלוכות, מופעי רחוב וריקודים.

השפה המדוברת בתאילנד היא תאית ועיר הבירה שלה היא בנגקוק.

לכבוד יום החוקה של תאילנד, שאותו היא חוגגת גם כיום העצמאות שלה, קבלו כמה עובדות מעניינות על תאילנד שאולי לא ידעתם:

שמה המקורי של תאילנד עד שנת 1939 היה סיאם. גם בין השנים 1945 ל- 1949 היא נקראה סיאם.

מוצאם של החתולים הסיאמיים הוא בתאילנד.

בתאילנד, זה לא חוקי לצאת מהבית בלי תחתונים.

תאילנד היא יצאנית האורז הגדולה ביותר בעולם.

קו החוף של תאילנד הוא באורך 3,219 קילומטרים.

תאילנד היא מונרכיה כבר שנים רבות, בדומה לאנגליה.

התאומים שעל שמם הומצא המושג "תאומים סיאמיים" הם אנג וצ'אנג בנקר, שנולדו ב-1811 והיו מחוברים בחזה. הם מתו בשנת 1873. אמנם היו תאומים סיאמיים גם לפני שהם נולדו, אך המושג הומצא על שמם, כנראה בגלל שהיו מפורסמים בשל הופעותיהם בקרקס.
התאומים הסיאמיים המקוריים
בעבר היתה בנגקוק מלאה בעשרות תעלות והבניינים שבה עמדו על כלונסאות. מאז, רוב התעלות מולאו.

שמה המקורי של בנגקוק הוא: "קְרוּנְגְ-טֶפּ-מַהָנָאכוֹן אָמוֹן-רַטָנָאקוֹסִין מַהִינְטָרָה-יוּתָאיָה מַהָאדִילוֹקְפוֹפּ נוֹפַרָאט-רַצַ'טָאנִי-בּוּרִירוֹם אוּדוֹם-רַצָ'נִיוְוֶט-מַהָאסָטַן אָמוֹן-פִימַנָוּוָאטָן- סַטִיט סָקַטַטִיָּה-וִיצָאנוּ-קַמְפְּרָאסִיט". זהו השם הארוך ביותר של עיר בעולם ופירושו: "העיר הגדולה של המלאכים, משכן בודהה האזמרגד, מושב השלטון השמימי, הבירה הגדולה של העולם המעוטרת בתשע אבני החן, עיר נפלאה מלאת ארמונות מלכותיים אשר דומים לארמונות השמימיים של התגלמויות האלים, העיר של האל אינדרה".


כ-90 אחוזים מהאוכלוסייה של תאילנד הם בודהיסטים.

פירוש השם "תאילנד" הוא "ארץ החופש".
בתמונה: אישה משבט הפדאונג שחיה בכפר ארוכות צוואר בתאילנד.
הספורט הלאומי של תאילנד הוא אגרוף המאי-תאי, שידוע גם כ"אמנות שמונת האיברים".


זה לא חוקי לדרוך על כסף תאילנדי, מכיוון שמוטבעים עליו דיוקנותיהם של בני משפחת המלוכה.

הסמל הלאומי והמלכותי של תאילנד הוא הגארודה, מלך הנשרים או מלך העיטים.

הכבוד למבוגרים הוא ערך חשוב ביותר בתאילנד והתאילנדים חייבים להרכין את הראש שלהם כך שיהיה תמיד נמוך יותר מראשם של אנשים מבוגרים או חשובים יותר העומדים מולם.

זה לא חוקי לנהוג בלי חולצה בתאילנד.

תאילנד היא במקום החמישי בין הארצות הידידותיות ביותר בעולם.

אישה תאילנדית שברה שיא גינס בישיבה בתוך חדר זכוכית מלא בעקרבים, במשך 33 ימים ולילות.




ה-10 בדצמבר הוא גם יום זכויות האדם

יום שיתוף התוכנה העולמי- שבת שנייה בדצמבר

מה היינו עושים בלי המתכנתים ומהנדסי התוכנה? איך העולם שלנו היה נראה? כמעט כל דבר שאנחנו משתמשים בו במאה ה- 21 מופעל על ידי סוג כלשהו של שבב מחשב שפועל על תוכנת מחשב שמתכנת מחשבים אחד או יותר בילו ימים שלמים בלתכנת אותה ולוודא שהיא פועלת היטב.
זוכרים את הימים שהחלונות באוטו היו ידניים ולא חשמליים? ואיך היו נראים החיים שלנו בלי מיקרוגל או מעבד מזון חדשני? זוכרים שבשביל לראות איזה תוכניות יש בטלויזיה היינו צריכים לקנות עיתון? כמעט כל דבר קטן בחיים שלנו מערב שימוש בתוכנות מחשב.
הגיבורים השקטים של הדור שלנו הם מתכנתי המחשבים. הם אמנם אנונימיים ואנחנו לא מודעים אליהם, אבל הם מבלים שעות על גבי שעות מול המחשבים שלהם, מביטים במסכים מלאים בספרות ואותיות שלנו לא אומרות כלום, אבל להם הרבה.


יום שיתוף התוכנה, ה- Shareware, הוא היום המוקדש לכל אלה שאחראים לתוכנות שעושות את החיים שלנו קלים ונוחים יותר.
ההיסטוריה של יום שיתוף התוכנה הבינלאומי
התוכנה הראשונה שהיתה תוכנה חופשית (Freeware) היתה PC-Talk, תוכנית תקשורת שנוצרה על ידי אנדרו פלוגלמן בשנת 1982. אחר כך נוצרה התוכנה השיתופית הראשונה בשם PC-Write, שהיתה כלי לעיבוד תמלילים שנוצרה על ידי בוב וואלאס בשנת 1983. הוא שיחרר אותה לשימוש הציבור ובגלל שלא דרש עבורה כסף, הוא לא הצליח להתעשר מזה, מה שחבל, כי ייצור התוכנה הזו הביא לפיתוח של המון תוכנות נפלאות כמו תוכנות הגנה מפני וירוסים, נגני קבצי שמע ווידאו ועוד הרבה.
בגלל שקשה להתפרנס מתוכנות שיתופיות, פרויקטים רבים ננטשים במקום להתעדכן, כי אחרי הכל, גם מתכנתים צריכים לאכול ולשלם שכר דירה ואם הם לא מצליחים להתפרנס מהתוכנות שהם מפתחים, הם לא יכולים להמשיך.
המטרה של יום שיתוף התוכנה הבינלאומי
יום ה-Shareware הבינלאומי נוצר כדי להזכיר לנו, משתמשי התוכנות השיתופיות את הערך שהרווחנו מהשימוש בתוכניות, שהרבה פעמים הורדנו בחינם, ולעודד אותנו כן להעביר תשלום אל הכותבים. כולנו רוצים להוריד תוכנות בחינם ולא מוכנים לשלם אפילו דולרים בודדים. האם זה מוצדק? כשאתם במסעדה אתם משלמים את החשבון עבור האוכל שהזמנתם ונותנים טיפ למלצרים ברוחב לב ובלי להניד עפעף, אז למה לא לשלם למי שפיתח את התוכנה שהצילה לכם את המחשב מוירוס זדוני? או למי שמאפשר לכם לצפות בקטעי וידאו או להאזין למוסיקה שאתם הכי אוהבים? עלינו לזכור לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, כי אנחנו צריכים עוד הרבה מזה, עוד הרבה תוכנות שיפתיעו אותנו ושלא נבין איך הסתדרנו בלעדיהם עד עכשיו, אנחנו צריכים שיעדכנו לנו את התוכנות שאנחנו כבר משתמשים בהן כי הכל משתנה כל כך במהירות. בשביל זה הם צריכים להתפרנס, וכמו שאנחנו מפרנסים את כל מי שנותן לנו שירות שאנחנו מרוצים ממנו, גם להם מגיע!

יום הכורים- 6 בדצמבר

יום הכורים הוא יומם של האנשים שעוסקים בכרייה, העבודה הקשה והמסוכנת של הפקת חומרי הגלם לתעשייה שדרושים לייצור המודרני.
הכורים הם בעצם אלה שעוזרים לנצל את אוצרות הטבע, הם הפועלים שמפיקים חומרים שאנחנו משתמשים בהם, לעתים חיוניים ולעתים עבור מותרות.

בין החומרים שמפיקים הכורים נמצאים: זהב, פחם, יהלומים, ברזל, אבני חן, עופרת, אבן גיר, ניקל, פוספל, מלח, בדיל, אורניום, בוקסיט, מוליבדן. במשמעות הרחבה הכרייה כוללת גם הפקת מים, גז טבעי ונפט.

אנחנו לא תמיד מודעים לשאלה מהיכן מגיעים הדברים שאנחנו משתמשים בהם. אנחנו פשוט חושבים שקונים אותם איפשהו ולא מקדישים מחשבה לשאלה מי מוצא אותם, מי למשל חופר במנהרות עמוקות תוך סיכון רב כדי למצוא יהלומים או פחם או חוצב בהרים בשמש הקופחת.
כרייה היא מקצוע מסוכן אבל חשוב מאוד. יום הכורים מכיר בעבודה הקשה והמסוכנת שהם עושים ומתגמל אותם על מסירותם.

ה-6 בדצמבר הוא גם יום החוקה של ספרד